ברכת הגומל
ברכת הגומל היא ברכת הודיה שאומרים אחרי שיצאו בשלום ממצב של סכנה. היא נאמרת בציבור, בדרך כלל ליד ספר התורה, והקהל עונה ומברך את המודה. זה רגע של תודה אישית שהקהילה כולה שותפה לו.
מתי: לאחר יציאה ממצב סכנה, כמו החלמה ממחלה, נסיעה בים או במדבר, או יציאה ממאסר. נהוג לומר אותה בבית הכנסת בזמן קריאת התורה, בנוכחות מניין.
ברכת הגומל
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַגּוֹמֵל לְחַיָּבִים טוֹבוֹת. שֶׁגְּמָלַנִי כָּל טוֹב:
תשובת הציבור
הקהל עונה: אָמֵן. מִי שֶׁגְּמָלְךָ טוֹב. הוּא יִגְמָלְךָ כָּל טוֹב סֶלָה:
הנוסח המובא הוא הנוסח המקובל. יש הבדלים בין עדות ומנהגים. מקור הנוסח: ספריא – Sefaria: Siddur Sefard, Shabbat Morning Services, Thanksgiving Blessing — "Torat Emet 357" (Public Domain); נוסח ספרד.
שאלות נפוצות
מי נוהג לברך הגומל?
המקורות מונים ארבעה מצבים: מי שחצה ים, מי שעבר מדבר, מי שהחלים ממחלה ומי שיצא מבית האסורים. בקהילות רבות נוהגים לברך גם אחרי טיסה, לידה או תאונה, והמנהגים משתנים בין עדות.
האם אישה מברכת הגומל?
יש קהילות שבהן נשים מברכות הגומל בבית הכנסת, למשל אחרי לידה, ויש שבהן הבעל או בן משפחה מברך בשמה. המנהגים שונים, וכדאי לברר בקהילה.
מה עונה הקהל?
הקהל עונה אמן, ומוסיף ברכה למברך: שמי שגמל לו טוב ימשיך לגמול לו כל טוב.