מנהגי תשעה באב: מה נוהגים ביום הצום ולמה

למה צמים בתשעה באב

לפי המשנה, חמישה דברים רעים קרו לאבותינו בתשעה באב: נגזר על דור המדבר שלא ייכנס לארץ אחרי חטא המרגלים, חרב הבית הראשון, חרב הבית השני, נכבשה העיר ביתר במרד בר כוכבא, ונחרשה ירושלים.

במשך הדורות נקשרו ליום אסונות נוספים, ותשעה באב הפך ליום המרכזי של אבלות לאומית בלוח העברי. כשתשעה באב חל בשבת, הצום נדחה ליום ראשון.

חכמים ראו בחורבן לא רק אסון פיזי, אלא גם תוצאה של פילוג ושנאת חינם בתוך העם. לכן רבים מנצלים את היום גם להתבוננות על יחסים בין אנשים ועל אחדות. בישראל מתקיימים בתשעה באב שיעורים, סיורים בירושלים ומפגשים שעוסקים בנושאים האלה.

האיסורים ביום הצום

בתשעה באב יש חמישה איסורים עיקריים, בדומה ליום כיפור, אבל הצום מתחיל בשקיעה ולא לפניה:

חולים, נשים בהריון ומניקות, ומי שבריאותו עלולה להיפגע מהצום, צריכים להתייעץ עם רופא ועם רב לגבי הצום. ילדים שלא הגיעו לגיל מצוות אינם צמים.

• אכילה ושתייה
• רחיצה, חוץ מנטילת ידיים בסיסית
• סיכה – מריחת קרמים ושמנים
• נעילת נעלי עור
• יחסי אישות

מנהגי אבלות במהלך היום

מלבד הצום, נוהגים בתשעה באב כמה מנהגים שדומים למנהגי אבל:

• ישיבה על הארץ או על כיסא נמוך עד חצות היום
• לא לומר ״שלום״ ולא לברך זה את זה לשלום
• לימוד תורה רק בנושאים עצובים, כמו איכה, איוב ודיני אבלות
• בבתי כנסת רבים מעמעמים את האור ומסירים את הפרוכת מארון הקודש
• רבים מתפללים שחרית בלי טלית ותפילין, ומניחים אותם במנחה

איכה וקינות

בליל תשעה באב קוראים בבית הכנסת את מגילת איכה, המיוחסת לירמיהו הנביא, שמתארת את חורבן ירושלים. הקריאה נעשית בניגון מיוחד ועצוב, לרוב לאור נרות או בתאורה עמומה.

בבוקר אומרים ״קינות״ – פיוטים שנכתבו לאורך הדורות על החורבן ועל צרות העם, ובהם קינות על גירוש ספרד, על מסעי הצלב ובקהילות רבות גם על השואה. אחרי חצות היום מתחילה האבלות להיות קלה יותר, ובמנחה כבר מתחילים לדבר על נחמה.

הימים שלפני: שלושת השבועות ותשעת הימים

תשעה באב הוא שיא של תקופת אבלות שמתחילה בי״ז בתמוז, יום הצום על הבקעת חומות ירושלים. שלושת השבועות שבין שני הצומות נקראים ״בין המצרים״, ונוהגים בהם מנהגי אבלות כמו הימנעות מחתונות וממוזיקה.

מראש חודש אב מתחילים ״תשעת הימים״, שבהם המנהגים מחמירים יותר: רבים נמנעים מאכילת בשר ושתיית יין, חוץ משבת, ומכביסה ומבגדים חדשים. הפרטים שונים בין אשכנזים לספרדים, ולכן כדאי לשאול רב.

הסעודה המפסקת וסיום הצום

לפני הצום אוכלים ״סעודה מפסקת״ צנועה, ורבים נוהגים לאכול בה ביצה קשה טבולה באפר, סמל לאבלות, בישיבה על הארץ. כשערב תשעה באב חל בשבת, אוכלים סעודה רגילה של שבת ומפסיקים לפני השקיעה.

גם אחרי הצום נוהגים במידה מסוימת של אבלות עד חצות היום שלמחרת, למשל הימנעות מבשר ויין, משום שהבית השני המשיך לבעור גם בעשירי באב. את זמני תחילת הצום וסיומו בכל עיר אפשר למצוא באתר ״שבת בעיר״.